זלמנוביץ נ' בנק הפועלים בע"מ-סניף ראשי

פסק דין

1.בפני בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת כב' רשם ההוצל"פ עדי סומך מיום 15.12.10 בתיק הוצל"פ 01-12678-06-9.

2.המבקשת הינה חייבת המתגוררת בארה"ב מזה כחמש שנים ונחתה בישראל עם בנה לביקור שתוכננן לחודש ימים.

3. עסקינן בהחלטה שניתנה בבקשת המבקשת לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ ובקשה לקיום דיון בבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ.

4.המבקשת טוענת כי כב' הרשם שגה שעה שקבע קביעות עובדתיות מבלי לקיים דיון בבקשה וכן בקביעת תנאים בלתי סבירים להסרת הצו. עוד טוענת המבקשת כי החלטת כב' הרשם מנוגדת להלכות הפסוקות.

5.המשיב מתנגד לבקשה וטוען בתגובתו כי הבקשה אינה מגלה כל עילה להתערבות ביהמ"ש בהחלטת כב' רשם ההוצל"פ, שמאזנת באופן ראוי בין רצונה של המבקשת לצאת מן הארץ לבין חובותיה של החייבת כלפי הבנק, ששיעורם עומד על סך של 750,000 ₪.

המשיב טוען כי למבקשת אין כל זכות קנויה לקיום דיון בפני רשם ההוצל"פ ובמקרה דנן, טענות המשיב בתגובתו, שנתמכו בתצהיר, שמטו את היסודות העובדתיים לטענות המבקשת בבקשתה ועל כן, לא היה צורך בקיום דיון בבקשת המבקשת. כמו כן, טוען המשיב כי התנאים שנקבעו ע"י כב' הרשם הינם תנאים סבירים ואין כל מקום לשנותם.

6.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המשיב (שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 29/12/10) ובנספחים שצורפו להן ובחנתי את טענות הצדדים, מצאתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור שהגישה המבקשת כבערעור עצמו ולקבל את הערעור באופן שתבוטל ההחלטה מיום 15/12/10 והדיון בבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ יוחזר לטיפולו של כב' הרשם, מהנימוקים שיפורטו להלן:

א.בהחלטת כב' רשם ההוצל"פ עדי סומך מיום 12.12.10 (נומרטור 062559711ט) נקבע כי אין מניעה שהחייבת תעזוב את הארץ אך יש להבטיח את פרעון החוב ו/או לשלם סכום ע"ח פיגורי העבר. כן נקבע כי בטרם יקבעו התנאים הבסיסיים החייבת תפנה לזוכה לשם הסדר הערבונות.

ב. בהחלטה מיום 15.12.10 קבע כב' רשם ההוצל"פ עדי סומך (נומרטור 062559712ט) כי אין מחלוקת עובדתית ביחס לסטטוס של החייבת שהינה חייבת אשר נטשה את הארץ לנוכח חובותיה ומאידך, החייבת גם אינה "תושבת חוץ" כפי עמדתה. שכן עפ"י ההלכה הפסוקה שאלת היותו של אדם תושב ישראל או תושב חוץ, אינה נבחנת רק עפ"י אמות המידה הפורמאליות של מעמדו המשפטי במדינה הזרה או במדינת ישראל אלא ישנן גם, ואולי בעיקר, אמות מידה עובדתיות המתבררות בפני רשם ההוצל"פ.

כב' הרשם קובע כי "בענייננו, כפי שצוין לא אחת, עסקינן בחייבת אשר נטשה לפני שנים מספר את הארץ לנוכח צבירת חובות בשיעורים גבוהים ואף שבה אליה מיידי פעם בין היתר לשם ביקור קרובי משפחתה, דבר המעיד בין היתר זיקה מתמשכת לארץ..."

לסיכום, נקבע כי על החייבת להעמיד ערבות בנקאית על חלקו של החוב ולפחות שני ערבים נכונים וטובים שיערבו לתשלומו בשיעורין חודשיים, ככל שהחייבת לא תעמוד בו, כאשר עם ביצוע האמור, תוכל החייבת לשוב לארץ מגוריה.

ג.לאחר עיון בבקשת המבקשת לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ (נספח ג' לבקשה) ותגובת הזוכה לבקשה (נספח ה' לבקשה) שהוגשו בפני כב' רשם ההוצל"פ, יש בידי לקבל את טענת המשיבה בבקשה שבפני לפיה, לא ברור כיצד כב' הרשם הגיע למסקנה העובדתית לפיה החייבת שבה מידי פעם לארץ לשם ביקור קרובי משפחתה.

ד.המבקשת טוענת בסעיף 2 לבקשתה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוגשה לכב' הרשם (נספח ג' לבקשה) כי זהו ביקורה הראשון של המבקשת מאז העתיקה את מרכז חייה לארה"ב לפני כחמש שנים ובסעיף 4 לבקשה היא טוענת כי הגיעה לארץ לאחר שנים רבות בהן לא נפגשה עם בני משפחתה והיות ואביה לא ראה את נכדו מעולם והוא אינו בקו הבריאות, הגיעה לביקור בישראל.

לבקשה צורף תצהיר.

ה.מעיון בסעיף 11 לתגובת המשיב עולה כי אף המשיב אינו חולק על כך שהמבקשת לא ביקרה בארץ ושהתה בארה"ב 5 שנים.

יצויין כי בתגובת המשיב לבקשה שבפני לא מצאתי התייחסות ספציפית לעניין ביקורי החייבת בארץ.

ז.בנסיבות אלה, היה על כב' הרשם לנמק כיצד הגיע לקביעה העובדתית לפיה החייבת שבה מדי פעם לארץ, בין היתר, לשם ביקור קרובי משפחתה, וזאת בניגוד לטענת החייבת ובניגוד לנטען ע"י ב"כ הזוכה. מסקנתו זו של כב' הרשם הובילה אותו, בין היתר, לקביעה ולפיה לחייבת זיקה מתמשכת לישראל.

ח.אני סבורה כי בנסיבות העניין ראוי כי הבקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ תוחזר לדיון בפני כב' הרשם אשר יבחן על סמך טיעוני הצדדים, אם התקיימו נסיבות עובדתיות מתאימות לצורך קביעת היותה של החייבת תושבת ישראל .